במלחמת ששת הימים סבא היה בקורס מ"קים של גולני והם התאמנו בבריה לקראת עלייה לרמת הגולן ואז ביום השני או השלישי שהמלחמה פרצה לקחו אותנו באוטובוסים לכיוון הגבול עם ירדן הם הגיעו אחר הצהריים לעפולה והם חיכו עד הלילה בשביל להתגנב בינתיים כל התושבים של עפולה ראו אותם והביאו להם מכל טוב. כשהגיע הערב חצינו את הגבול עם האוטובוסים לכיוון ג'נין אני זוכר שבלילה נרדמנו באוטובוס ואז התעוררנו מרעש הפגזות והאוטובוסים עצרו והתחבאנו עד שגילו שזה לא קשור אלינו כי זה היה רחוק מאוד עברנו את ג'נין לכיוון שכם, לשכם יש כמה כניסות כנסה ממזרח, מערב כניסה מדרום. הגענו ממזרח לירדן מכיוון בקעת הירדן הגענו בערך בסביבות 10 בבוקר לכיוון שכם. נסענו לאט כי פחדנו שירו אלינו.

עצרנו ליד תחנת משטרה כל אחד ירד עם הנשק וכל התושבים באו אלינו והביאו לנו אוכל והרבה טוב.

אחרי כמה זמן גילינו שהם חשבו שאנחנו ירדנים שכם שוכנת בין שני הרים הר גריזים והר האבל אנחנו כנסו באמצע והפלוגה שלי התקדמה לכיוון הר אבל הירדנים חיכו לנו שם וצלפים ירו עלינו והסתתרנו מאחורי מצבות בבית כנסת ומפקד המחלקה שלי נפצע ואחד נוסף נהרג.

הצלחנו להשתלט על בית בשכונה יקרה כי היו שם 4 קומות.

נכנסנו דרך מדרגות ותפסו עמדות ליד החלונות והמ"פ שלנו צעק עלינו למה אנחנו שאננים והוא אמר גם כי שחררו את ירושלים אחר כך נסענו צפונה לקיבוץ דישון ומשם קיבלנו מסר לכבוש מוצב וכשהגענו ראינו כי הוא ריק.

ביום שבת ראיתי שאני במחנה ואז אחד האנשים לקח שלל של שני טלוויזיות והמפקד ירה בזה כי חשב שזה ממולכד.